בום בהרצל בע"מ ואח' נ' עירית תל-אביב יפו ואח'

פסק די ן

ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל-אביב-יפו (להלן: "הועדה") מיום 24.2.08.

מבוא

1.עניינו של ערעור זה, בשאלת מיהות המחזיק בנכס המצוי בשדרות רוטשילד 10 בתל-אביב (להלן: "הנכס"), בשתי התקופות הרלוונטיות לערעור.

התקופה הראשונה, היא, מיום 1.2.01 ועד ליום 26.2.03 (להלן: "התקופה הראשונה"). ביחס לתקופה זו, טענו המערערים כי המשיבים טעו בחייבם את המערער 2 (להלן: "המערער") בארנונה בגין הנכס, הואיל ובתקופה זו, המערערת 1 (להלן: "המערערת" או "החברה"), היא שהחזיקה בלעדית בנכס.

התקופה השנייה היא מיום 23.3.03 ועד 1.11.04 (להלן: "התקופה השנייה"). ביחס לתקופה זו טוענים המערערים, כי אין לחייבם בארנונה, שכן המחזיקים בנכס היו שנים אחרים, האחד - שמעון לב-רן (להלן: " "לב-רן") והשני - עצמון בשן (להלן: "בשן").

התקופה הראשונה

2.ביום 23.1.01 חתם המערער, מוני ברכה, עו"ד במקצועו, יחד עם שותפו, ויקטור פדלון (להלן: "פדלון"), על חוזה שכירות של הנכס מאת בעליו, לתקופה של שנה, החל ביום 1.2.01 ועד ליום 31.1.02 . (ראו, החוזה נספח ג' לכתב הערעור (להלן: "החוזה הראשון")).

3.ביום 29.1.01 התאגדה המערערת כחברה, ונרשמה אצל רשם החברות (ראו, תעודת ההתאגדות נספח ב' לכתב הערעור). המערערת ניהלה בנכס קיוסק לממכר מזון, דברי מתיקה, משקאות, סיגריות וכדומה.

שלושה היו בעלי מניותיה של המערערת: המערער, פדלון, ובשן. כל אחד מן השלושה היה הבעלים של שליש ממניות החברה. חלקו של בשן הוחזק בנאמנות על ידי המערער ופדלון, שהחזיקו כל אחד מהם, בנוסף למניותיהם, גם במחצית מן המניות של בשן (ראו, הסכם הנאמנות, נספח ב' לכתב הערעור).

אין חולק, כי לאחר הקמת המערערת, לא נערך הסכם שכירות חדש בינה ובין בעלי הנכס. כל שנעשה, היה הטבעת חותמת החברה על החוזה הראשון לצד שמותיהם של השוכרים, דהיינו המערער ופדלון (ראו, החוזה נספח ג/1 לכתב הערעור, (להלן: "החוזה המתוקן").

4.המשיבים קיבלו מאת המערערים שני מכתבים באשר להחזקה בנכס. המכתב הראשון נשלח למשיבים ביום 11.4.01 והתקבל במשרדי המשיבה 1 (להלן: "העיריה") ביום 20.4.01.

במכתב הראשון, הנושא כותרת "דיווח בגין חזקה בחנות ברחוב הרצל 7 בת"א", ביקשה המערערת להירשם כמחזיקה בנכס. המכתב נשלח בשנית למשיבים ביום 22.5.01, ובכתב יד הוספה התייחסות באשר לאיטום ופירוק של הגלריה המצויה בנכס, וכן פרטים לצורך תיאום ביקורת במקום (להלן: "המכתב השני").

5.גירסת המשיבים, היא, כי למכתב הראשון צורף החוזה הראשון. לא כך גורסים המערערים, הטוענים כי החוזה המתוקן צורף לשני המכתבים. כך או כך, ביום 1.2.01 עודכנה שומת הנכס, כך ששם המחזיק בו שונה לשמה של המערערת, וכמחזיקים נוספים נרשמו המערער ופדלון.

6.ההודעה ששלחו המשיבים בדבר שינוי שם המחזיק לשמם של המערערת, המערער ופדלון, נשלחה לכתובת הנכס, שהיא גם כתובתה הרשומה של המערערת. בהודעה, הודע למחזיקים על זכותם להגיש השגה בתוך 90 ימים מקבלת ההודעה. השגה כזו לא הוגשה והטענה כנגד רישומו של המערער כמחזיק, הועלתה על-ידיו לראשונה במסגרת עת"מ 2567/05, למעלה מארבע שנים לאחר שבוצע הרישום כאמור, וזאת רק לאחר שננקטו כנגד המערער הליכי גבייה מינהליים.

יוער, כי עת"מ 2567/05 נמחקה על ידי בית המשפט (כב' השופט נ. ישעיה), על מנת לאפשר למערער "למצות את ההליכים להגיש בקשות או עררים מתאימים לועדה המוסמכת".

המערער הגיש ערר לועדה המוסמכת, וטען בפניה, כי חתם על החוזה הראשון כ"יזם" בשם החברה שהתאגדה תוך זמן קצר לאחר החתימה על חוזה השכירות, ועל כן אין הוא בגדר מחזיק בנכס בתקופה הראשונה.

התקופה השנייה

7.ביום 26.2.03 נחתם הסכם לפירוק השותפות בין המערער ובשן. זכויותיו וחובותיו של המערער הועברו ללב-רן (ראו, הסכם פירוק שותפות והעברת זכויות, נספח ח' לכתב הערעור).

לפי גרסת המערערים, בעקבות פירוק השותפות והעברת הזכויות, שלחה החברה ביום 9.3.03 הודעה למשיבים, לפיה חלו חלופי מחזיקים בנכס, כך שהמחזיקים עתה הם לב-רן ובשן (להלן: "הודעת המערערת מיום 9.3.03"). גרסת המשיבים, היא, כי מכתב זה לא התקבל במשרדי העיריה, וכל שהתקבל במשרדי המשיבים ביום 12.6.03, הוא מכתב בכתב ידו של לב-רן המצהיר שהוא הינו המחזיק בנכס (להלן: "הודעת לב-רן, ראו נספח טו 1-6 לכתב הערעור").